#9 - עוצרים את האוטומט הזווית המקצועית שיחה עם אור אלמוג

בפרק הפעם פגשתי את אור אלמוג שכשמה כן היא מפיצה אור ואנרגיות סוערות ומיטיבות. אור באה לשוחח איתי על האוטומטים בחיינו וכיצד אנו יכולים לתרגל וללמוד לעצור אותם וללמוד לפעול אחרת. לקחת את המושכות ולהוביל את חיינו ולא לתת לחיים לנהל אותנו ממקום של הרגלים ופרדיגמות. בשיחות הללו איכשהו הכובע המקצועי והכובע ההורי תמיד נפגשים ומשתלבים, הפעם נפגשו גם התיאוריות של אדלר ועולם ה – נלפ ויצרו סינרגיה נהדרת המשלימה זו את זו
תוך כדי שיחה אור הביאה תרגילים מעולמה היכולים לאפשר לנערים/ות שלנו לנהל טוב יותר את המפגש שלהם עם מציאות פחות רצויה, עם רגשות סוערים. וגם לנו ההורים ללמוד להתמודד יותר טוב, עם התסכול שלנו מול העולם הקצבי ורווי היצרים הנערי שלוחץ לנו על כפתורים סמויים ופוגש הרבה התנהגויות אוטומטיות שצרובות לנו שנים רבות ותמיד לאחר מעשה אנחנו ושבים הלוואי והיינו עושים אחרת. בשיחה הזו אנו מעוררות חשיבה על כך שאפשר להתחיל להתאמן על להתנהג אחרת בהווה ולא לאחר מעשה מוזמנים לעמוד הפייסבוק של אור לעקוב אחריה או לפגוש אותה בקליניקה 
אור אלמוג

#5 - חברות - מתבגרים מדברים

בפרק של היום פגשתי את יותם ואגם. יותם בן רגע לשלוש עשרה ואגם בת שתים עשרה וחציהשניים תלמידי כיתה ז',החברים הכי טובים והם באו לדבר איתי על מהי חברות עבורםבעולמם של מתבגרים החברים הם כל עולמם, בשפה המקצועית אנו קוראים להם, קבוצת השוויםכלומר אנשים שחווים חוויות דומות לנו, שקרובים אלינו בגיל, במצב החברתי, שמדברים את אותה השפה בקצב, בכוונה, בהבנהאגם ויותם נתנו לי לצלול לעולם שלהם, שיתפו אותי מה חשוב להם בקשר עמוק עם חבריםכדאי לקחת כמה רגעים להקשיב להם ולו רק כדי לשמוע שהילדים שלנו יודעים היטב את דרכם בעולמם, הם יודעים מה נכון להם ומה פחות. הם יודעים לסנן קשרים שלא מתאימים להם יותר ולהיזהר בנפתולי העולם הוירטואלישווה גם להקשיב לבלבול שעולה מהשיחה, מצד אחד הם מדברים בביטחון ובוודאות על הצורך שלהם בעצמאות, בהתנסות, בשחרור מההורים שלהם מצד שני מבינים שהצורך בהורים נוכחים, נמצאים, בטווח בטחון חשוב מאד ומאפשר להם את הצמיחה לעצמאות וחופש מתוך מקום של בטחון שיהיה מי שיתפוס אותם בעת הצורךהקושי שלנו לדעת כמה להחזיק וכמה לשחרר הוא גם הקושי שלהם לדעת כמה חופש לקחת ומתי הם צריכים להתכנס חזרה לקן המשפחתי. זה מחול עדין. ההורה צריך לקחת צעד אחורה בנוכחות מתבוננת, פחות לדבר יותר להקשיב ולהיות שם עבור המתבגר/ת כעוגן. מתבגר שיודע שיש לו לאן לחזור ועם מי לדבר באופן שיקשיבו לו ולא יטיפו לו יוכל להתמודד טוב יותר עם הסערות שהגיל מזמן

הפרעת קשב - צד ההורה - #4

הפעם בפודקאסט פגשתי את נעמה שבאה לספר לנו איך זה להיות אימא של עומר. עומר המתוק, המצחיק והרגיש שהוא גם מאותגר קשבשיחה זורמת, כנה, צינית ואמפתית מלאת רגישות וחמלה על עצמה, על עומר, על העולם שיח על התנפצות הפנטזיה של האימא שחשבתי שאהיה ומול זה תהליך הבנייה של האימא שנולדה במפגש הזה עם עומרמפגש בו מצאתי את עצמי מהנהנת נמרצות וחולקת חוויות, כל זה מתובל בהומור עצמי ,מודעות עצמית והמון קבלה עצמית, קבלה של עומר, קבלת המציאותבשיחה זו למדתי מהדרך מעוררת ההשראה שבה בחרה להתנהל המשפחה של עומר, בלי לטאטא מתחת לשטיח. בעזרת עבודה מאומצת מגיל צעיר של כולם, כדי לחיות יחד בצורה הטובה ביותר שאפשר. עם חבטות קטנות בכנף ובלי פגיעות בשאסיהפרק הזה מספר לי את סיפור הצורך של כל ילד עם או בלי אתגרי קשב, שההורה שלו ילמד את "המוזיקה שלו", את הקצב, את הצרכים שלו, יתנו לו לגיטימציה למי שהוא ויסייע לו מתוך ההבנות האלה להתנהל ולתפקד טוב יותר במשפחה ומאוחר יותר בחברה

#3 - אובדן

בחברה שלנו לא נהוג לדבר על אובדן. זה נושא מפחיד שמעדיפים לטאטא אותו מתחת לשטיח ולהפעיל מנגנון פיצוי או הכחשה או גישה של "הכל בסדר" כלום לא קרה את/ה תתגבר/י. אובדן הוא לא רק מוות הוא גם גירושין, מעבר דירה, אובדן של חבר שעבר דירה או קשר שנגמר. זו חוויה אישית, מטלטלת, רגשית שצריך לתת לה מקום ולאפשר את קיומם של כל קשת הרגשות.כדאי לנסות לנהוג באדם שאיבד כרגיל, להכיל, לתת אמפתיה, להיות שם עבורו אבל לא לפחד ממנו ולדבר על מה שכואב. להיות רגישים,  ואם צריך להיעזר באנשי מקצוע לא להסס. בפרק היום אני מארחת את איליי (12) המשתף באומץ וגילוי לב במסע שלו עם אובדן אישי כואב במיוחד. בכנות ובגילוי לב הוא משוחח איתי על רגעים קשים במיוחד. לא היה לו פשוט, הרגשתי שהוא מתאמץ במיוחד על מנת להביא את נקודת המבט האישית שלו שתסייע לשפוך אור על הנושא. עבורי המסע הזה פרטי ככל שיהיה יש בו גם מן האוניברסליות למידה על מה אדם צריך, על איזון בין חיים, מוות ורגשות אשמה, על החוזק החיים ועל סבלנות ואור בקצה המנהרה.