פרק#18- לאן נעלם הילד שלי ? שיחה עם רוני לנגרמן זיו

בפרק הפעם פגשתי את רוני שהיא כדור מרץ של עשייה בהמון תחומים שכולם מסייעים לאחרים לצמוח ולהתפתחעל הפרק הפעם המתבגרים שלנו והמסע האישי של כל מתבגר לחיפוש הזהות העצמית שלו או כפי שאני אוהבת לקרוא לזה , "מי אני לעזאזל". זו דרך חתחתים שאורכת לא מעט שנים ובה המתבגרים שלנו מודדים חליפות שונות של ערכים, נחשפים לבתים שונים, ליחסים שונים. יש להם יותר ויותר נקודות משיק חיצוניות והם מגלים שיש עוד הרבה מעבר למעבדה הביתית בה צמחומנגד עומדים אנחנו, ההורים שמתקשים לדעת איך ואיפה לשחרר, מתי זה נכון, מתי זה ענין של בטיחות או בריאות ומתי זה רק הצורך שלנו לשמר את הנער שלנו עוד קצת ילד ולחבר אותו לאינפוזיה של הערכים של הבית שנותנת לנו אשליה של שליטה ובטחוןמה עולה היכן פוגשת אותנו בניית הזהות שלהם, מתי שולט בנו הרצון שהם יהיו כפי שחלמנו ולא כפי שהם באמתשוחחנו ארוכות בפרק על הרחבת החשיבה, שינוי הפרשנות וכלים לתקשורת חדשה המאפשרת את שחרור המתבגר להתנסות בעולם כפי שהוא זקוק וצריך תוך שמירה על היחסים הטובים והזיקה לביתאת רוני אפשר למצוא בקישורים הבאים וליהנות מהתכנים / ליווי ומוצרי ההשראה הנפלאים שהיא מייצרת
רוני לנגרמן זיו - פייסבוק
רוני זיו לנגרמן -  אתר
רוני זיו לנגרמן - אינסטגרם
רוני לנגרמן זיו - חנות מוצרי השראה
 

#17 - חרדה חברתית רותם סיפור השראה

בפרק הפעם פגשתי את רותם, שובה הלב. השיחה שלנו לא הייתה מתקיימת לפני כמה שנים,  כי לא היה שום כח בעולם שישכנע את רותם לבוא לפגוש אותי, זרה שמעולם לא פגש ולפתוח את הלב בפניה בביטחון, חמלה עצמית ואומץ רותם בא לספר את סיפורו האישי, סיפור על שנים ארוכות של קושי, בדידות, סבל, דיכאון. החל מבה"ס יסודי ועד לאמצע התיכון רותם סבל מחרדה חברתית הוא מתאר ברהיטות, בנועזות, במודעות מהי חרדה חברתית, איך זה מרגיש, כמה קשה לסביבה הקרובה שלך, על מחשבות טורדניות ואובדניות שמלוות את שעות היום שלו, על הנחמה שמצא במחשב ובאוכל ובין כותלי החדר שלו והכי חשוב הוא מספר איך קרה השינוי, איך לאט לאט הוא מצליח להכניס רסיסים של חשיבה חיובית, לפתוח את המחשבה לפרשנויות אחרות, למצוא חברה אחת בכל ים הבדידות שתעורר אצלו את הרצון לשינוי. כשהרצון הזה צמח בו הוא פגש את הקבוצות של עמותת רקפת שאפשרו לו לפגוש ולהתאמן ולחזק את השריר החברתי שלו היום ? היום, השמים אפילו הם לא גבול עבורו. רותם בא להיות השראה לילדים אחרים שסובלים מחרדה חברתית וקשיים אחרים ולהעביר מסר להם ולהורים שלהם שאסור לאבד תקווה – הכל יכול להיות אחרת. גם אם המסע ארוך ונראה שלעולם לא יצמחו דברים טובים צריך להמשיך לקוות, ולחפש עקבות של אושר שידליקו ניצוץ של רצון
עמותת רקפת