הפרעת קשב - צד ההורה - #4

הפעם בפודקאסט פגשתי את נעמה שבאה לספר לנו איך זה להיות אימא של עומר. עומר המתוק, המצחיק והרגיש שהוא גם מאותגר קשבשיחה זורמת, כנה, צינית ואמפתית מלאת רגישות וחמלה על עצמה, על עומר, על העולם שיח על התנפצות הפנטזיה של האימא שחשבתי שאהיה ומול זה תהליך הבנייה של האימא שנולדה במפגש הזה עם עומרמפגש בו מצאתי את עצמי מהנהנת נמרצות וחולקת חוויות, כל זה מתובל בהומור עצמי ,מודעות עצמית והמון קבלה עצמית, קבלה של עומר, קבלת המציאותבשיחה זו למדתי מהדרך מעוררת ההשראה שבה בחרה להתנהל המשפחה של עומר, בלי לטאטא מתחת לשטיח. בעזרת עבודה מאומצת מגיל צעיר של כולם, כדי לחיות יחד בצורה הטובה ביותר שאפשר. עם חבטות קטנות בכנף ובלי פגיעות בשאסיהפרק הזה מספר לי את סיפור הצורך של כל ילד עם או בלי אתגרי קשב, שההורה שלו ילמד את "המוזיקה שלו", את הקצב, את הצרכים שלו, יתנו לו לגיטימציה למי שהוא ויסייע לו מתוך ההבנות האלה להתנהל ולתפקד טוב יותר במשפחה ומאוחר יותר בחברה

#3 - אובדן

בחברה שלנו לא נהוג לדבר על אובדן. זה נושא מפחיד שמעדיפים לטאטא אותו מתחת לשטיח ולהפעיל מנגנון פיצוי או הכחשה או גישה של "הכל בסדר" כלום לא קרה את/ה תתגבר/י. אובדן הוא לא רק מוות הוא גם גירושין, מעבר דירה, אובדן של חבר שעבר דירה או קשר שנגמר. זו חוויה אישית, מטלטלת, רגשית שצריך לתת לה מקום ולאפשר את קיומם של כל קשת הרגשות.כדאי לנסות לנהוג באדם שאיבד כרגיל, להכיל, לתת אמפתיה, להיות שם עבורו אבל לא לפחד ממנו ולדבר על מה שכואב. להיות רגישים,  ואם צריך להיעזר באנשי מקצוע לא להסס. בפרק היום אני מארחת את איליי (12) המשתף באומץ וגילוי לב במסע שלו עם אובדן אישי כואב במיוחד. בכנות ובגילוי לב הוא משוחח איתי על רגעים קשים במיוחד. לא היה לו פשוט, הרגשתי שהוא מתאמץ במיוחד על מנת להביא את נקודת המבט האישית שלו שתסייע לשפוך אור על הנושא. עבורי המסע הזה פרטי ככל שיהיה יש בו גם מן האוניברסליות למידה על מה אדם צריך, על איזון בין חיים, מוות ורגשות אשמה, על החוזק החיים ועל סבלנות ואור בקצה המנהרה.