#9 - עוצרים את האוטומט הזווית המקצועית שיחה עם אור אלמוג

בפרק הפעם פגשתי את אור אלמוג שכשמה כן היא מפיצה אור ואנרגיות סוערות ומיטיבות. אור באה לשוחח איתי על האוטומטים בחיינו וכיצד אנו יכולים לתרגל וללמוד לעצור אותם וללמוד לפעול אחרת. לקחת את המושכות ולהוביל את חיינו ולא לתת לחיים לנהל אותנו ממקום של הרגלים ופרדיגמות. בשיחות הללו איכשהו הכובע המקצועי והכובע ההורי תמיד נפגשים ומשתלבים, הפעם נפגשו גם התיאוריות של אדלר ועולם ה – נלפ ויצרו סינרגיה נהדרת המשלימה זו את זו
תוך כדי שיחה אור הביאה תרגילים מעולמה היכולים לאפשר לנערים/ות שלנו לנהל טוב יותר את המפגש שלהם עם מציאות פחות רצויה, עם רגשות סוערים. וגם לנו ההורים ללמוד להתמודד יותר טוב, עם התסכול שלנו מול העולם הקצבי ורווי היצרים הנערי שלוחץ לנו על כפתורים סמויים ופוגש הרבה התנהגויות אוטומטיות שצרובות לנו שנים רבות ותמיד לאחר מעשה אנחנו ושבים הלוואי והיינו עושים אחרת. בשיחה הזו אנו מעוררות חשיבה על כך שאפשר להתחיל להתאמן על להתנהג אחרת בהווה ולא לאחר מעשה מוזמנים לעמוד הפייסבוק של אור לעקוב אחריה או לפגוש אותה בקליניקה 
אור אלמוג

#8 - התמודדות עם מציאות בלתי רצויה - זווית הנער

בפרק הפעם פגשתי את אורי נער שנון, מתוק, מעניין בן חמש עשרה שהסכים לבוא ולשוחח בפתיחות, על עצמו ועל ההתמודדות מול המציאות הבלתי רצויה שכולנו פגשנו בשנה האחרונה אורי מביא לפרק פתיחות ומבט שמצליח לקבל את המציאות. הוא משתף אותנו בדרך שעבר מתחילת הקורונה עד היום ומוצא לא מעט דברים חיוביים בתוך כל הבלגן ואי הודאות שכולנו חיים בה אורי נותן קול לחוויה האישית שלו שבוודאי רבים מבני גילו ימצאו את עצמם בה בדרך זו או אחרת. תוך כדי השיחה נפרש בפנינו עולמו של אורי, המחשבות והמעשים שמסייעים לו להתמודד ביצירתיות עם אתגרי התקופה בשיחה עם אורי אנחנו מבינים כמה משמעותיים הקשרים עם בני גילו, אנחנו מלווים אותו  במסע לחיפוש שייכות, לשינוי בתפיסות שלו על עולמו הפנימי והחברתי ועל מציאת מקומות בהם הוא מאפשר לעצמו להיות  משמעותי עבור אחרים וכיצד זה משפיע על חיזוק הדימוי העצמי שלו ועל הרגשת המסוגלות שלו להתמודד עם אתגרי החיים

#7 - דימוי גוף, זווית ההורה

בפרק הפעם פגשתי את יונית, שהיא גם אימא של אלה ואדם נער ונערה צעירים בגיל התבגרות וגם מדריכת הורים בגישת אדלר וגם יונית הילדה/ נערה. חווית ריבוי הכובעים שמעצבים את דמותנו ואת אמונות חיינו ,מעשירה את סל היכולות ההוריות שלנו מצד אחד ומצד שני גם משפיעה על ההתנהלות ההורית שלנו הריקוד הזה בין חוויות הילדות שלנו המחשבות, המבט שלנו על דימוי גוף נמצאים גם במבט האימהי שלנו ולעיתים אף מעצבים את תגובתנו. לא פשוט לשלוח ילד/ה לעולם שבחוץ, עטוף בכל הערכים, החיזוק והרווחה שנתנו בבית ולצפות בו מגלה את הפער בין הבית לבין העולם. מורכב ללוות אותו לשביל הנכון שיאפשר לו לצמצם את הפער הזה, לדעת להתנהל בביטחון ובמסוגלות מול הפער הזה  כולנו כהורים חווים את הבלבול הזה בין מה שאני מרגיש כהורה /אדם/ילד מול החוויה שהילד חווה ומה ההרגשה של הנער/ה מהחוויה. דימוי גוף זה נושא טעון, לרובנו יש משקעים, מחשבות על עצמנו והרבה פעמים על מה היינו מעדיפים לשנות בעצמנו ואמונה שהשינוי החיצוני ישפיע לטובה על חיינו. לעיתים הכוונות הכי טובות שלנו לחסוך מהילדים עוגמת נפש כזו או אחרת, הרצון למנוע מהם את התסכול עשוי להביא לשיח לא בריא והתנהגות שתייצר בדיוק את ההיפך. אפשר להשפיע על בטחון עצמי, על אהבה עצמית של הילד , על ידי מבט שרואה את הטוב בו, בקבלה של כל הצדדים שלו, בהמון אהבה ועיניים טובות ומתן מקום לפריקת תסכולים ולגיטימציה גם לחוסר אהבה עצמית. בשיחה יונית מביאה את הבסיס האמפתי שמתווה דרך לצמיחה של נער/ה עם תחושה מבוססת של דימוי עצמי ויכולת להתמודד עם מציאות גם כשהיא לא מטיבה.